אני רוצה לתת לילד מרחב גדילה, לנוע בחופשיות, לזרום, לחלום ולהגות, לשבת, לרוץ, לעמוד...ללמוד מתוך חוויה. אין צריך ואין נכון יש למידה אין סופית, שנמצאת וקורת כל הזמן. את כל אלו אני רוצה לאפשר לנשמה של הילד. שהחוויה שלה היא בין הדברים, במרווחים, בהפוגות, במקצב האיטי, בפשוט להיות...
אני רוצה לתת לילד בטחון, סביבה מוגנת, סביבה מבוגרת תומכת, אנשים שמהווים דוגמא אישית ומאפשרים לעצמם להיות, לזרום, לחלום, להגות, לשבת, לרוץ, לעמוד... מבוגרים שלמדו דבר או שניים על עצמם ועל העולם ויכולים לכוון את הילד שנפשו צעירה בעולם ונפש זו רוצה ללמוד, להתפתח, לקבל ידע, להבין מה הולך כאן ולהשתלב בחברת בני האדם שסביבם.
הנשמה יכולה להיות עתיקה ובוגרת או צעירה מאד ורכה. לנשמה אנו מתייחסים בעדינות. היא שווה בין שווים, אנו מכבדים אותה ואוהבים אותה כאהוב את עצמנו. הנשמה זקוקה לחופש.
הנפש צעירה מנפשנו אנו מתייחסים אליה בכבוד אך בנחישות כי לנו ברורים גבולות מסוימים שלה אין מושג בהם, היא חשופה לעולם שמחוץ לבית המוגן, לכן זקוקה לחשיפה מצדנו של דברים מסוג אחר, שלעיתים נדירים בחברת ההמון. לדוגמא: מול הפרסום האגרסיבי של מזון חסר ערך תזונתי ואף מזיק, אנו יכולים לעורר מודעות לגוף שקיבלנו ומחובתנו לטפל בו ולהביא אותו לתפקוד מושלם. הערך שניתן בחברה לגוף הוא חיצוני בלבד. יופי, תדמית, לבוש וכו' ואנו יכולים לתת ערך נוסף לגוף - לניקיון שלו חיצוני ופנימי, לבריאות שלו, לחוזק ולגמישות.הנפש זקוקה למשמעת.
בבתי ספר בדר"כ הנשמה לא מקבלת התייחסות כלל. הקצב המהיר, התחרות, שימת הדגש על החוץ ולא על פנימיות הילד ועוד... דוחקת את הנשמה לפינה. במקרה הטוב היא תחפש הזדמנות לצאת כשהילד יגדל ובמקרים אחרים היא פשוט תשב בכסא האחורי ותראה איך הנפש שולטת ומנהלת את העניינים.
כאשר
הנפש מקבלת משמעת עם הכוונה נכונה ובריאה.
כאשר
הנשמה מקבלת חופש עם מרחב ואהבה.
הילד גדל שלם.
הוא יכול ואוהב להיות בחברת עצמו, הוא יכול ואוהב להיות בחברת אנשים.
